שתלים והשתלת עצם
שתלים והשתלת עצם
אובדן שיניים מתרחש בעיקר על רקע של מחלת חניכיים, עששת ותאונות. אי השלמתן יכול לגרום לשינויים במראה הפנים, ביכולת הלעיסה והדיבור ולפגם אסטטי. אחת הדרכים לשקם שיניים שאבדו הינה באמצעות שתלים דנטלים.
שתל דנטלי הינו בורג עשוי טיטניום, המהווה תחליף מלאכותי לשורש שן ומשמש לשיקום קבוע של שיניים חסרות.
שתל בריא הינו יציב, מחובר לעצם הלסת ומאפשר הפעלת כוחות דומים למשנן הטבעי.
מחקרים מראים כי סיכויי ההצלחה לטווח ארוך של שתלים דנטלים הינם גבוהים וזאת בין היתר בהתאם למיקום בפה ואיכות וכמות העצם.
המפתח העיקרי להצלחת שתלים הינו איכות וכמות העצם.
ספיגת עצם הלסת הינה תופעה אופיינית המתרחשת בעקבות אובדן שיניים. במידה וקיים חוסר בעצם הלסת הדרושה לעיגון השתל, לעיתים ישנו צורך בביצוע פעולה של השתלת עצם.
בעקבות עקירת שן מתרחש תהליך טבעי של ספיגת עצם הלסת. על מנת לנסות ולהפחית את הסיכוי לתהליך הספיגה ובכדי לשמר את העצם כהכנה לקראת התקנת שתל בעתיד, ניתן לבצע פעולה של השתלת עצם בזמן העקירה.
שמירת קירות העצם הסובבים את השן מאפשרת השגת יציבות לשתל וכן תוצאה אסטטית אידאלית לכתר שיבוצע בעתיד.
פעולה זו נועדה לנסות ולשחזר את רכס הלסת שנספג במימד הגובה או העובי לצורך ביצוע שתלים ו/או תיקון פגמים לקראת ביצוע שיקום קבוע. עיבוי הרכס יכול להתבצע באמצעות בלוקים של עצם (סינטטים או עצמוניים) ו/או תחליפי עצם שונים.
התקנת שתלים באזורים אחוריים של הלסת העליונה הינה פעולה מורכבת, בשל קיומו של מבנה אנטומי הנקרא ה”סינוס המקסילרי”.
הסינוס המקסילרי הינו חלל אוויר המצוי משני צידי הראש, מתחת לארובות העיניים, שמטרתו האבולוציונית הינה להפחית במשקל הגולגולת. היות ורצפת הסינוס נוטה לסגת כלפי מטה עם השנים בייחוד על רקע חוסר בשיניים, פותחה שיטה שבה במקביל להרמת רצפת הסינוס כלפי מעלה מבוצעת השתלת עצם, לצורך התקנת שתלים באזור. פעולה זו נקראת “הרמת סינוס”.
פעולה שנועדה בד”כ להתקנת שתל בודד באזור אחורי של הלסת העליונה. באמצעות מקדחים שונים מורמת באופן נקודתי רצפת הסינוס תוך החדרת אבקת עצם למרווח שנוצר ודרך הקדח מותקן שתל. השתל נקבר מתחת לחניכיים ונחשף כעבור כ-6 חודשים.
פעולה שנועדה בד”כ להתקנת מספר שתלים באזור אחורי של הלסת העליונה.
לאחר חשיפת העצם, מבוצע חלון בעצם הלסת על מנת לספק גישה לחלל הסינוס, מורמת רירית הסינוס והחלל שנוצר ממולא בעצם. ניתן להתקין את השתלים במקביל להרמת הסינוס, או לאחר תקופת ריפוי של כ-9 חודשים מביצוע הרמת הסינוס.
אובדן שיניים מתרחש בעיקר על רקע של מחלת חניכיים, עששת ותאונות. אי השלמתן יכול לגרום לשינויים במראה הפנים, ביכולת הלעיסה והדיבור ולפגם אסטטי. אחת הדרכים לשקם שיניים שאבדו הינה באמצעות שתלים דנטלים.
שתל דנטלי הינו בורג עשוי טיטניום, המהווה תחליף מלאכותי לשורש שן ומשמש לשיקום קבוע של שיניים חסרות.
שתל בריא הינו יציב, מחובר לעצם הלסת ומאפשר הפעלת כוחות דומים למשנן הטבעי.
מחקרים מראים כי סיכויי ההצלחה לטווח ארוך של שתלים דנטלים הינם גבוהים וזאת בין היתר בהתאם למיקום בפה ואיכות וכמות העצם.
המפתח העיקרי להצלחת שתלים הינו איכות וכמות העצם.
ספיגת עצם הלסת הינה תופעה אופיינית המתרחשת בעקבות אובדן שיניים. במידה וקיים חוסר בעצם הלסת הדרושה לעיגון השתל, לעיתים ישנו צורך בביצוע פעולה של השתלת עצם.
בעקבות עקירת שן מתרחש תהליך טבעי של ספיגת עצם הלסת. על מנת לנסות ולהפחית את הסיכוי לתהליך הספיגה ובכדי לשמר את העצם כהכנה לקראת התקנת שתל בעתיד, ניתן לבצע פעולה של השתלת עצם בזמן העקירה.
שמירת קירות העצם הסובבים את השן מאפשרת השגת יציבות לשתל וכן תוצאה אסטטית אידאלית לכתר שיבוצע בעתיד.
פעולה זו נועדה לנסות ולשחזר את רכס הלסת שנספג במימד הגובה או העובי לצורך ביצוע שתלים ו/או תיקון פגמים לקראת ביצוע שיקום קבוע. עיבוי הרכס יכול להתבצע באמצעות בלוקים של עצם (סינטטים או עצמוניים) ו/או תחליפי עצם שונים.
התקנת שתלים באזורים אחוריים של הלסת העליונה הינה פעולה מורכבת, בשל קיומו של מבנה אנטומי הנקרא ה”סינוס המקסילרי”.
הסינוס המקסילרי הינו חלל אוויר המצוי משני צידי הראש, מתחת לארובות העיניים, שמטרתו האבולוציונית הינה להפחית במשקל הגולגולת. היות ורצפת הסינוס נוטה לסגת כלפי מטה עם השנים בייחוד על רקע חוסר בשיניים, פותחה שיטה שבה במקביל להרמת רצפת הסינוס כלפי מעלה מבוצעת השתלת עצם, לצורך התקנת שתלים באזור. פעולה זו נקראת “הרמת סינוס”.
פעולה שנועדה בד”כ להתקנת שתל בודד באזור אחורי של הלסת העליונה. באמצעות מקדחים שונים מורמת באופן נקודתי רצפת הסינוס תוך החדרת אבקת עצם למרווח שנוצר ודרך הקדח מותקן שתל. השתל נקבר מתחת לחניכיים ונחשף כעבור כ-6 חודשים.
פעולה שנועדה בד”כ להתקנת מספר שתלים באזור אחורי של הלסת העליונה.
לאחר חשיפת העצם, מבוצע חלון בעצם הלסת על מנת לספק גישה לחלל הסינוס, מורמת רירית הסינוס והחלל שנוצר ממולא בעצם. ניתן להתקין את השתלים במקביל להרמת הסינוס, או לאחר תקופת ריפוי של כ-9 חודשים מביצוע הרמת הסינוס.