מחלת חניכיים הינה מחלה כרונית זיהומית הנגרמת ע”י חיידקים. בשלביה הראשונים היא מאופיינת בחניכיים נפוחות ואדומות ובמידה ואינה מטופלת יכולה להיגרם פגיעה בעצם ובסיבים התומכים את השן.

בשנים האחרונות קיימות עדויות לכך שיתכן מעבר חיידקים ומרכיבי דלקת מחלל הפה דרך זרם הדם לאיברים שונים, דבר היכול להשפיע על בריאות הגוף. מחקרים שפורסמו בעשורים האחרונים בספרות המדעית מצביעים על כך שמחלת חניכיים לא מטופלת יכולה להשפיע על מערכות שונות בגוף ולהגביר בכך את הסיכון למחלות לב וריאה, סיבוכי היריון, לפגום באיזון הסוכרתי ועוד.

מחלת הסוכרת הינה מחלה כרונית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר מסוג גלוקוז בדם. ריכוז גבוה זה נגרם מכיוון שהגוף אינו מייצר אינסולין (הורמון המווסת את ריכוז הסוכר בגוף) בכמות מספקת הדרושה לשמירה על ריכוז תקין של סוכר בדם או משום שתאים אינם מגיבים כראוי לאינסולין. על פי נתוני משרד הבריאות שיעור התחלואה במחלת הסוכרת בישראל הינו כ-7 אחוז, ומעריכים כי עוד אלפי אנשים אינם יודעים כי הם סובלים מהמחלה.

הסימפטומים העיקריים המאפיינים את מחלת הסוכרת הינם: חולשה, אובדן משקל, הטלה מרובה של שתן, צמא, טשטוש ראייה, ריפוי לא תקין של פצעים, תחושת נימול בגפיים ועוד.

שתי המחלות, חניכיים וסוכרת, חולקות גורמי מחלה משותפים ומערבות תגובה דלקתית מוגברת. ידוע כיום שמחלת הסוכרת מגדילה את שכיחות מחלת החניכיים וחומרתה. מחלת חניכיים נחשבת לסיבוך השישי של מחלת הסוכרת. מחקרים מראים שלחולה סוכרתי סיכוי גדול יותר לחלות במחלת חניכיים ולאבד שיניים בהשוואה לאדם בריא באותו הגיל. מחלת חניכיים עשויה להופיע כבר בשלב מוקדם של מחלת הסוכרת, וקצב התקדמותה מהיר יותר אצל סוכרתים. אולם, לא כל חולי הסוכרת מצויים באותה רמת סיכון להתפתחות מחלת חניכיים: חולים סוכרתיים מאוזנים השומרים על היגיינת פה נאותה מצויים בדרגת סיכון פחותה להתפתחות מחלת חניכיים בהשוואה לחולי סוכרת לא מאוזנים. בנוסף, נמצא שבחולי סוכרת לא מאוזנים סיכוי גבוה להתפתחות מחלת חניכיים בייחוד אם הם מעשנים.

הקשר בין מחלת הסוכרת למחלת חניכיים נבדק רבות, וכיום ידוע שקשרי הגומלין בין שתי המחלות הינם דו-סטריים. מספר מחקרים מרמזים על כך שמחלת חניכיים יכולה להשפיע על האיזון הסוכרתי. ההשערה היא שהחיידקים ותוצריהם מחלל הפה חודרים אל מחזור הדם, מגדילים את עמידות התאים לאינסולין וכך מעלים את רמת הסוכר בדם ופוגעים באיזון המטבולי של החולה הסוכרתי. מחקרים נוספים מצאו שטיפול במחלת החניכיים יכול להשפיע לטובה על האיזון הסוכרתי כפי שבא לידי ביטוי בהפחתת ערכי HbA1c (מדד המצביע על האיזון המטבולי של מחלת הסוכרת).

למחלת הסוכרת, מספר ביטויים אופייניים בחלל הפה ויתכן והיא תתגלה כממצא אקראי בבדיקה על ידי רופא השיניים או הפריודונט (מומחה למחלות חניכיים). חשוב לציין שסימנים אלו שכיחים בייחוד בקרב חולי הסוכרת הלא מאוזנים ובניהן ניתן למנות:

• דלקת חניכיים חריפה, המלווה בד”כ בהופעת מורסות (אבצסים) עד כדי ניידות שיניים.
• תהליך ריפוי איטי ו/או לא תקין לאחר טיפולים כירורגים בחלל הפה.
• יובש פה.
• נטייה מוגברת להתפתחות עששת (ריקבון שן).
• התיישבות פטרת (קנדידה) המופיעה כשכבה לבנה על גבי הלשון או החיך ובמקרים חמורים יכולה לגרום לתחושת שריפה בלשון.

במידה ומופיעים אחד או יותר מהסימנים שלעיל, מומלץ לפנות לרופא משפחה לביצוע בדיקות מתאימות. במקביל, כדאי לפנות לפריודונט (מומחה למחלות חניכיים). ברגע שמחלת הסוכרת מאובחנת, ניתן לראות את הטיפול בשיניים ובחניכיים חלק בלתי נפרד מהטיפול הכולל בה.
מומלץ לחולי הסוכרת להיבדק אצל רופא שיניים והפריודונט (מומחה למחלות חניכיים) באופן סדיר. חשוב לשמור על היגיינת פה נאותה ולהגיע לפגישות תחזוקה אצל שיננית אחת למספר חודשים. לפני ביצוע טיפול כלשהוא חשוב ליידע את הצוות המטפל בנוגע למחלת הסוכרת, מצב האיזון הסוכרתי ותרופות הניטלות על ידך באופן קבוע.